מעניין

המרד הטיבטי משנת 1959

המרד הטיבטי משנת 1959

פגזי ארטילריה סיניים פיסמו את ה נורבולינגקה, ארמון הקיץ של הדלאי לאמה, שולח כמויות עשן, אש ואבק לשמי הלילה. הבניין בן מאות השנים התפורר תחת המטח, ואילו הצבא הטיבטי שאינו עולה על הרע, נלחם נואשות להדוף את צבא השחרור העממי מלהאסה.

בינתיים, בין שלגי ההימלאיה הגבוהה, דאלאי לאמה המתבגר ושומרי ראשו סבלו מסע קר ובוגדני בן שבועיים להודו.

מקורות המרד הטיבטי משנת 1959

לטיבט היו מערכת יחסים לא מוגדרת עם שושלת צ'ינג סין (1644-1912); בזמנים שונים ניתן היה לראות זאת כבעלת ברית, יריבה, מדינת יובלים או אזור בשליטת סין.

בשנת 1724, במהלך פלישה מונגולית לטיבט, ניצל הצ'ינג את ההזדמנות לשלב את אזורי הטיבו של אמדו וחאם בסין. שמו של האזור המרכזי שונה לקינגהאי, ואילו חלקים משני האזורים נותקו ונוספו למחוזות מערב סין אחרים. תפיסת אדמה זו תדלק את התמרמרות והתסיסה הטיבטית אל תוך המאה העשרים.

כשנפל קיסר צ'ינג האחרון בשנת 1912, טיבט קבע את עצמאותו מסין. הדלאי לאמה ה -13 חזר משלוש שנות גלות בדרז'ילינג, הודו, וחידש את השליטה בטיבט מבירתו בלהאסה. הוא שלט עד מותו בשנת 1933.

סין, בינתיים, הייתה במצור מפלישה יפנית למנצ'וריה, כמו גם מהתמוטטות הסדר הכללית ברחבי המדינה. בין 1916 ל -1938, סין ירדה ל"עידן המלחמה ", כאשר מנהיגים צבאיים שונים נלחמו על השליטה במדינה חסרת הראש. לאמיתו של דבר, האימפריה שהייתה פעם גדולה לא תמשוך את עצמה יחדיו עד לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר מאו טדונג והקומוניסטים ניצחו את הלאומנים בשנת 1949.

בתוך כך, גלגול חדש של הדלאי לאמה התגלה באמדו, חלק מ"טיבט הפנימית "הסינית. טנזין גיאצו, הגלגול הנוכחי, הובא ללהאסה כילד בן שנתיים בשנת 1937 ונבצר כמנהיג טיבט בשנת 1950, בגיל 15.

סין עוברת פנימה ומתחים עולים

בשנת 1951 פנה מבטו של מאו מערבה. הוא החליט "לשחרר" את טיבט משלטון הדלאי לאמה ולהכניס אותה לרפובליקה העממית של סין. אש"ף ריסק את הכוחות המזוינים הזעירים של טיבט תוך שבועות; בייג'ינג הטילה אז את הסכם שבע עשרה הנקודות, שעל פקידי טיבט נאלצו לחתום עליו (אך התנערו מאוחר יותר).

על פי הסכם שבע-עשרה הנקודות, האדמה בבעלות פרטית תתחברנה ואז תחולק מחדש, והחקלאים יעבדו באופן קהילתי. מערכת זו תוטל תחילה על חאם ועמדו (יחד עם אזורים אחרים במחוז סצ'ואן וצ'ינגהאי), לפני שתוקמה בטיבט.

כל השעורה והגידולים האחרים המיוצרים על האדמה המשותפת עברו לממשלת סין, על פי עקרונות קומוניסטים, ואז חלקם חולקו לחקלאים. כל כך הרבה מהדגן הוקצה לשימוש על ידי ה- PLA עד שלטיבטים לא היה מספיק לאכול.

בחודש יוני 1956, התושבים הטיבטיים האתניים אמדו וחאם נשקו. ככל שיותר ויותר חקלאים הופשטו מאדמותיהם, עשרות אלפים התארגנו לקבוצות התנגדות מזוינות והחלו להילחם. פעולות תגמול של הצבא הסיני התגברו באופן אכזרי יותר וכללו התעללות נרחבת בנזירים ובנזירות הבודהיסטיות הטיבטיות. סין טענה שרבים מהטיבטים הנזירים פעלו כשליחים עבור לוחמי הגרילה.

הדלאי לאמה ביקר בהודו בשנת 1956 והודה בפני ראש ממשלת הודו ג'ווהארלל נהרו שהוא שוקל לבקש מקלט. נהרו יעץ לו לחזור לביתו, וממשלת סין הבטיחה כי הרפורמות הקומוניסטיות בטיבט יידחו וכי מספר הפקידים הסינים בלהאסה יופחת בחצי. בייג'ינג לא עקבה אחר המשכון.

עד שנת 1958 הצטרפו עד 80,000 איש ללוחמי ההתנגדות הטיבטית. מבוהל, ממשלת דלאי לאמה שלחה משלחת לטיבט הפנימית כדי לנסות ולנהל משא ומתן על סיום הלחימה. באופן אירוני, ה גרילה שכנע את צירים של צדקת הקרב ונציגי להאסה הצטרפו במהרה להתנגדות!

בינתיים, מבול של פליטים ולוחמי חופש עבר ללהסה והביא עימם את כעסם על סין. נציגי בייג'ינג בלהאסה שמרו על קפדנות על התסיסה הגוברת בעיר הבירה של טיבט.

מרץ 1959 - המרד בערבות בטיבט נאות

מנהיגים דתיים חשובים נעלמו לפתע באמדו ובחאם, אז תושבי להאסה דאגו למדי לשלומם של הדלאי לאמה. חשדות העם, אם כן, הועלו מייד כאשר הצבא הסיני בלהסה הזמין את קדושתו לצפות בדרמה בצריף הצבאי ב -10 במרץ 1959. החשדות הללו התחזקו על ידי הוראה לא מעודנת מדי שהונפקה לראש הוועדה הפרט הביטחוני של הדלאי לאמה ב- 9 במרץ, שאסור לדלאי לאמה להביא את שומרי הראש שלו.

ביום שנקבע, 10 במרץ, יצאו לרחובות כ -300,000 טיבטי מחאה נגד טיבטים ויצרו קורדון אנושי מסיבי סביב נורבולינגקה, ארמון הקיץ של הדלאי לאמה, כדי להגן עליו מפני החטיפה הסינית המתוכננת. המפגינים שהו מספר ימים וקריאות לסינים לצאת מטיבט לגמרי התחזקו בכל יום. עד 12 במרץ החל הקהל להתבצר ברחובות הבירה, בעוד ששני הצבאות עברו לעמדות אסטרטגיות ברחבי העיר והחלו לחזק אותם. מאז ומתמיד, הדלאי לאמה הפציר באנשיו לחזור הביתה ושלח מכתבי איחוד למפקד הרשות הפלסטינית הסינית בלהאסה.

כאשר העבירה אש"ף ארטילריה לטווח הנורבולינגקה, הדלאי לאמה הסכים לפנות את הבניין. חיילים טיבטיים הכינו מסלול מילוט בטוח מהבירה הנצורה ב- 15 במרץ. כששני פגזי ארטילריה פגעו בארמון יומיים לאחר מכן, דלאי לאמה הצעיר ושריו החלו בטרק המפרך בן 14 הימים מעל ההימלאיה להודו.

ב- 19 במרץ 1959 פרצו לחימה ברצינות בלהאסה. הצבא הטיבטי נלחם באומץ, אך על ידי פלש"ע היו מספרים גדולים עליהם. בנוסף היו לטיבטים אמצעי לחימה עתיקים.

מכבי האש נמשכו יומיים בלבד. ארמון הקיץ, נורבולינגקה, ספג למעלה מ- 800 שביתות ארטילריה שהרגו מספר לא ידוע של אנשים בפנים; המנזרים הגדולים הופצצו, נבזזו ונשרפו. טקסטים בודהיסטים טיבטיים שלא יסולא בפז הוערמו ברחובות ונשרפו. כל שאר חברי חיל שומרי הראש של הדלאי לאמה עמדו בשורה והוצאו להורג בפומבי, כמו גם כל טיבטים שהתגלו עם נשק. בסך הכל נהרגו כ -87,000 טיבטים, בעוד 80,000 נוספים הגיעו למדינות השכנות כפליטים. מספר לא ידוע ניסה לברוח אך לא הגיע.

למעשה, עד למפקד האזורים הבא, בסך הכל כ -300,000 טיבטים "נעדרים" - נהרגו, נכלאו בחשאי או נכנסו לגלות.

לאחר המרד הטיבטי ב -1959

מאז המרד ב -1959, הממשל המרכזי של סין מהדק בהתמדה את אחיזתו בטיבט. למרות שבייג'ינג השקיעה בשיפורי תשתיות באזור, במיוחד בלהסה עצמה, היא עודדה גם אלפי סינים האנים האתניים לעבור לטיבט. למעשה, טיבטים הוצפו בבירתם שלהם; הם מהווים כיום מיעוט מאוכלוסיית להאסה.

כיום ממשיך הדלאי לאמה לעמוד בראש ממשלת טיבט הגולה מדהרמשלה, הודו. הוא תומך באוטונומיה מוגברת עבור טיבט, במקום עצמאות מלאה, אך ממשלת סין בדרך כלל מסרבת לנהל משא ומתן עמו.

אי שקט תקופתי עדיין שוטף את טיבט, במיוחד סביב תאריכים חשובים כמו 10 עד 19 במרץ - יום השנה למרד הטיבטי ב -1959.