עצות

ניתוח "A ו- P" של ג'ון אפידייק

ניתוח "A ו- P" של ג'ון אפידייק

במקור פורסם ב הניו יורקר בשנת 1961, סיפורו הקצר של ג'ון אפידייק "A&P" קיבל אנתולוגיה נרחב ונחשב לרוב לקלאסיקה.

עלילת "A&P" של ה- Updike

שלוש ילדות יחפות בבגדי ים נכנסות לחנות מכולת A&P, מזעזעות את הלקוחות אך מציינות את התפעלותם של שני הצעירים העובדים בקופות. בסופו של דבר המנהל מבחין בבנות ואומר להן שעליהן להיות לבושות בהגינות כשנכנסות לחנות ובעתיד, הן יצטרכו לעקוב אחר מדיניות החנות ולכסות את כתפיה.

כאשר הבנות עוזבות, אחד הקופאיות, סמי, אומר למנהל שהוא פורש. הוא עושה זאת בחלקו כדי להרשים את הבנות ובחלקו מכיוון שהוא מרגיש שהמנהל לקח את הדברים רחוק מדי ולא היה צריך להביך את הנשים הצעירות.

הסיפור מסתיים בכך שסמי עומד לבדו בחניון, הבנות כבר מזמן איננו. הוא אומר ש"סוג הבטן שלו נפל כשהרגשתי עד כמה העולם הולך להיות לי להלן. "

טכניקה נרטיבית

הסיפור מסופר מהגוף הראשון של סמי. משורת הפתיחה - "בטיולים, שלוש הבנות הללו בשום דבר חוץ מבגדי ים" - Updike מבסס את קולה האהבה המובהק של סמי. רוב הסיפור מסופר בזמן הנוכחי כאילו סמי מדבר.

התצפיות הציניים של סמי על לקוחותיו, שלעתים קרובות הוא מכנה "כבשים", יכולות להיות הומוריסטיות. לדוגמה, הוא מעיר שאם לקוח מסוים היה נולד "בזמן הנכון, הם היו שורפים אותה בסאלם." וזה פרט חביב כאשר הוא מתאר את קיפול הסינר ושחרור עליו את עניבת הפרפר ואז מוסיף, "עניבת הפרפר היא שלהם אם אי פעם תהית."

סקסיזם בסיפור

חלק מהקוראים ימצאו את ההערות הסקסיסטיות של סמי כגורם מוחלט. הבנות נכנסו לחנות והמספר מניח שהן מחפשות תשומת לב למראה הפיזי שלהן. סמי מעיר על כל פרט ופרט. זו כמעט קריקטורה של אובייקט כשהוא אומר, "אתה אף פעם לא יודע בוודאות איך המוחות של הבנות עובדות (אתה באמת חושב שזה מוח שם או סתם באזז כמו דבורה בצנצנת זכוכית?) ..."

גבולות חברתיים

בסיפור המתח מתעורר לא בגלל שהבנות בבגדי ים, אלא בגלל שהן בבגדי ים במקום בו אנשים אל תלבש בגדי ים. הם חצו קו לגבי מה שמקובל חברתית.

סמי אומר:

"אתה יודע, זה דבר אחד שיש ילדה בבגד ים למטה על החוף, שם מה עם הזוהר אף אחד בכל מקרה לא יכול להסתכל אחד על השני, ודבר אחר בקור רוח של ה- A&P, מתחת לאורות הפלורסנט , כנגד כל אותן חבילות מוערמות, כשרגליה מתנדנדות עירומות מעל רצפת אריחי הגומי הירוק והקרם שלנו. "

סמי כמובן מוצא את הבנות מפתה פיזית, אך הוא נמשך גם למרד שלהן. הוא לא רוצה להיות כמו "הכבשה" שהוא עושה כל כך כיף להם, הלקוחות שמבולבלים כשהבנות נכנסות לחנות.

יש רמזים כי למרד הבנות יש שורשים בזכות כלכלית, פריבילגיה שאינה עומדת לרשות סמי. הבנות מספרות למנהל כי הן נכנסו לחנות רק בגלל שאחת האימהות שלהן ביקשה מהן להרים כמה חטיפי הרינג, פריט שגורם לסמי לדמיין סצנה בה "הגברים עמדו מסביב במעילי גלידה ועניבות פרפר ו הנשים היו בסנדלים והרימו חטיפי דג מלוח על קיסמים מעל צלחת זכוכית גדולה. " לעומת זאת, כאשר להוריו של סמי "יש מישהו מעבר לזה הם מקבלים לימונדה. אם מדובר בפרשת סוער של ממש בכוסות גבוהות עם" הם יעשו את זה בכל פעם "מצוירים בסרטים מצוירים."

בסופו של דבר, ההבדל בין המעמדות בין סמי לבנות פירושו שלמרד שלו יש השלכות חמורות בהרבה משלהם. בסוף הסיפור, סמי איבד את עבודתו וניכר את משפחתו. הוא מרגיש "כמה קשה העולם להיות" כיוון שלא להפוך ל"כבשה "לא יהיה קל כמו סתם ללכת משם. וזה בטח לא יהיה לו קל כמו שיהיה לילדות, המאכלסות "מקום שממנו הקהל שמנהל את המו"פ חייב להיראות די מפוצל."